נויה שגיב – מדריכה

אפשר לנסות לתאר את נויה אבל מי שמכיר אותה יודע שהיא לא באמת ניתנת לתיאור: היא גם מלמדת מקרא, גם חוקרת ספרות, גם סופרת, גם מוזיקאית חובבת, גם אמא לשני בנים גם מדריכה ובאופן כללי: אישה, יצירה והשראה. קבלו את השאלון שלה.

לאיזה מקום בעולם את תמיד שמחה לחזור?

לכל מקום. אבל הכי הכי אני אוהבת את אוגנדה.

רגע במסע שלא תשכחי?

ערב שבת בשדה בארמניה. מסע מאגמה צ'אלנג'. אנחנו יושבות במעגל של קבלת שבת, השמש עוד רגע שוקעת וריטה אומרת : "נויה'לה תביאי את הגיטרה נשיר קצת".

מה מביא אותך למסעות בכל פעם מחדש?

התנועה, המסע, האנשים. התזכורת לכמה אנחנו קטנים בעולם הזה.

משהו נחמד שעשית בשביל מטייל/ת באחד המסעות?

"מסע המשאלות" הבלתי נשכח! במסע בלפלנד שיחקנו בקשר שבין הג'יפים משחק של משאלות: מה כל צוות היה רוצה עכשיו, ככה בפנטזיה. אז היה ג'יפ שאמר "לראות כלבי האסקי סיבירי". קל- בדיוק באו מולנו. היה ג'יפ שפינטז על דיאט קולה. קל – עצרנו בתחנת דלק. עכשיו, אחרי שראו שאנחנו עומדים ביעדים, הגיעה הזמן להעלות את הרף, והמשאלות נהיו מאתגרות. ג'יפ אחד ביקש קרקס. הג'יפ האחרון ביקש בורקס. לא יודעת מה יותר מסובך, אבל… נהיה סטנדרט. מפה לשם, באמצע שום מקום, פתאום היה בצד הדרך קרקס. אמיתי עם אוהל, ולוליינים והכל. בלי להתבלבל עצרתי את כל השיירה, נכנסנו, הצטלמנו. ועכשיו… בורקס?! מאיפה נשיג בורקס בזוהר הצפוני?! מפה לשם משם לפה, בשיתוף עם צוות המנהלה המפוארת של המסע , ארגנו מגש של בורקס גבינה מפואר וחם שעד עכשיו עוד מדברים עליו אי שם בלפלנד.

מטייל/ת שריגש/ה אותך?

וואו. אינסוף. זו שהחלימה מסרטן ובאה למסע לחגוג את החיים ולא יודעת שבזכותה הפסקתי לעשן. זו שטיפסה איתי לפסגת הר געש וצעקה שם את נשמתה, הקבוצה שרקדה איתי על גדות הנילוס ״כל שעה נשיקה כל שעתיים חיבוק״ ביום האהבה, האחיות שלא הפסיקו להתפוצץ מצחוק כל הלילה כשישנו באהלים וכל הלילה ירד גשם, הילד שיצא עם אביו העיוור למסע בספארי באפריקה ואמר לו שהוא יודע שהוא לא רואה את זה, אבל שידע שהוא גאה בו שהוא אבא שלו. אבא ובן שמניחים תפילין בזריחה. הילדה שמובילה ריקודים בבית הספר באוגנדה, הילדה בת ה12 שמסבירה מול כל הקבוצה, בלי להתבלבל, על אריות ושרשרת המזון בטבע וכולנו מתפעלים מיכולת ההדרכה שלה. עוד?

מה המנה האהובה עליך במסעות ואיפה אוכלים אותה?

באחד הכפרים בסרביה מכינים פאי דובדבנים שאוכלים חם מהתנור והוא מתפצח בקראנצ׳יות, והמילוי דובדבנים מתפוצץ בפה, ונוטף, וכל האבקת סוכר נדבקת לדובדבנים באצבעות. חלום. ובימים אלה אני חמה על קינוח שהכרתי בפיליפינים רק בגלל השם שלו: האלו האלו.

מה הדבר שתמיד תקחי איתך לכל מסע?

משקפי שמש שלא נורא אם יישברו, גיטרה קטנה, בעצת המדריך לטרמפיסט בגלקסיה: מגבת, מחברת ועט, וספר שלא קשור למסע.

מה לקחת לחיים האישיים שלך מהמסעות?

קודם כל החברים והחברות לצוות. להיות ביחד בשטח, לפתור בעיות, לתכנן, להוביל, לצחוק כשיורד גשם, לשמור על קור רוח גם בסערה – אלה אנשים שאני אוהבת להיות איתם. זה משפחה ובית. לקחתי ועדיין לוקחת את החשיפה לתרבויות ולעולם.

בואו, מי שמכיר אותי יודע שאני תל אביבית מול מחשב על אופניים ולא באמת אינדיאנה ג'ונס… אבל נהייתי! הרבה דברים שאני נדרשת להם בניהול מסע רלבנטיים גם בחיים, כשאני לא בתפקיד: בעיקר קור רוח, הומור, יצירתיות ואבחנה בין עיקר לתפל.

טיפ קטן למי שמתכננ/ת לצאת למסע: תהיו אתם במסע, זיופים מתגלים בגלות. תשתדלו להיות זה שכיף איתו ורוצים לשבת לידו. תהיו נדיבים. תסמכו על הצוות. לא כל דבר צריך להגיד. מאידך לא צריך להגיד כל דבר. תחליטו מה נכון מתי. אל תהיו קטנוניים, קטנוני זה כמו בומרנג, הא? תהיו ברגע, תעזבו את המצלמה, אל תעשו חבילה. תהיו במסע. והכי חשוב: תביאו מגבונים, יש לזה יותר שימושים ממה שנדמה לכם.

ולסיכום: מה זה מאגמה בשבילך? אני מאגמה.

קרדיט צילום: עמיר מייבלט