שם: ליאת גיא – עובדיה
מנחת קבוצות, מגשרת , מתנדבת במד"א כחובשת וכמדריכה בבית הספר לניהול מתנדבים של מד"א.
מגלה בת כמה את? בטח ! 57
מאיפה? גדלתי ברמת השרון, מתגוררת כיום ברמת גן אחרי 12 שנים של מגורים באירופה.
משפחה לא בוחרים? אמא לשלושה (אלופה אחת ושני אלופים ) – אופיר עומר וגל – ואלמנתו של חזי ז"ל שנפטר מדום לב תוך כדי רכיבה על אופניים.
לאורו גייסנו משאבים והצבנו עמדות דיפיברלטורים במתחמי בילוי וספורט ברחבי הארץ , פעולה שהצילה והחזירה לחיים ולמשפחות שלהם, אנשים שחוו דום לב פתאומי.
מודה על הבסיס המשפחתי האיתן, המשתף, המכיל והגאה שהצלחנו להקים.
בהודיה גדולה על כל אחד מילדיי ועל האיש שבחיי כיום.
ורק בשביל הרזומה: מגיעה מעולמות השיווק והפרסום, בעברי עבדתי במשרד פרסום וכמנהלת שיווק. כיום מתמקדת בהנחיית קבוצות בארץ וגם קצת באירופה.
אוהבת לפגוש אנשים ומקומות חדשים , סקרנית ללמידה ולחוויות חדשות.
הספורט הוא חלק מרכזי ומהותי בחיי יחד עם ההתנדבות במד"א כחובשת.
מעבר למשמרות ההתנדבות באמבולנסים והצלת חיים, אני גם חלק מצוות יחודי של מתנדבים אשר משמשים כמדריכים לניהול מתנדבים בתוכנית יחודית של הארגון, שפועל בזכותם של מתנדבים – נהגי אמבולנס, חובשים ופראמדיקים. זו תוכנית יחודית בהיקף ארצי ויש לי את הזכות הגדולה להיות חלק מצוות ההיגוי ובניית התוכנית.
את רעיון ההצטרפות למד"א אני חבה לבן שלי, אופיר, שגם הוא מתנדב במד"א ויחדיו אנחנו עושים משמרות.
וכשמטופל מזהה שיש בינינו דמיון ועל התג השמי מופיע שם משפחה זהה – אופיר מיד מעדכן שאני האחות שלו (:
לפני המסע: חוששת או נרגשת?
יצאתי למסע בזכות אירית פלג, חברתי האהובה. היקום הפגיש בינינו לפני שנתיים במסע הראשון שלי עם מאגמה לפיליפינים. מודה ומתוודה שחששתי מהמסע הראשון עם מאגמה – שהיה הטיול המאורגן הראשון בחיי…
וכמו שתבינו עכשיו – לא האחרון…
הפעם יצאתי נרגשת מאוד, עם פרגון ענק ומחבק מילדיי, שידעו שזו תהיה סגירת מעגל עבורי – להיות שוב במקום המופלא הזה בו ביקרתי לפני 33 שנה, יחד עם חזי ז"ל כחלק מירח הדבש שלנו.
לעמוד אל מול עוצמתם של רכס הרי ההימלאיה ולחוות שוב את הנופים, התרבות והאוכל של סין ושנגרילה.
תודה אירית. תודה מאגמה. בזכותכם זה קרה !
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?
את המנטרה "אין לנו שליטה על שום דבר בחיים, יש לנו שליטה רק על איך שאנחנו מגיבים למה שקורה לנו." הזכויות שמורות לויקטור פרנקל, אני מוודאת שהמשפט הזה יהיה נוכח בכל רגע בחיי.
ואת המשפט הזה בחרתי לשתף עם כל חברות המסע שלי.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע?
יותר מידי חטיפי חלבון. נהניתי לטעום ולהתנסות באוכל מקומי, טעים ומסקרן…
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
חוש הומור והמון שקדים וחמוציות טבעיות ללא תוספת סוכר…
רגע במסע שלא תשכחי
חוויתי חוויה עוצמתית ומרגשת במיוחד ב"גשר המשאלות".
שם התחברו יחדיו כל המשאלות, ההודיה והכרת התודה על ולאנשים שנמצאים בחיי.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע
כאן ועכשיו, בהודיה גדולה.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ?
באנרגיה עצימה של עשייה והתנדבות.
אין משהו מרגש יותר מהרגע הזה שעוצרים אותך ברחוב ואומרים לך " אני זוכר אותך, את טיפלת בי באמבולנס…"
וכמובן – בטיולים נוספים עם מאגמה…
טיפ קטן למי שעתידה לצאת?
לא לחשוש להעיז, לחוות ולהתנסות. עם מאגמה זה לגמרי שווה !
ולסיכום: משהו למאגמה?
תודה על המחשבה בגדול ועל הפרטים הקטנים, בחירת היעדים, התפעול, הלמידה ( כן, במסעות של מאגמה יש גם הרבה למידה…) ובחירה מוצלחת של המלווים למסע – בהודיה גדולה על המלווים שיצאו איתי בעבר לפיליפינים ועכשיו לשנגרילה – סין. אין עליכם !