איילת סמארנו שמנהלת את החטיבה העסקית בחברת הייטק גדולה אומרת על עצמה שהיא "אישה קטנטונת ומלאת אנרגיות שלא נחה לרגע" למה היא החליטה לצאת למסע דווקא עכשיו (רמז: זה קשור למצבה המשפחתי), מה הדבר הכי חשוב שהיא לקחה למסע? ומה היא לוקחת מהמסע לחיים? כל התשובות בשאלון
מגלה בת כמה את? ברורררר: בת 50
מאיפה? גרה בתל אביב, התחתנתי וגידלתי את ילדיי בתל אביב, מטורפת על העיר הזו
משפחה לא בוחרים? התגרשתי לפני שנה. ההחלטה היתה שלי ואני מאוד שלמה איתה. לא היו סימנים מקדימים ואם היו שואלים אותי שנה קודם לגירושים הייתי אומרת שחיי הנישואים שלי מושלמים.
בשנה שקדמה לגירושים קיבלתי כל מני הארות ותובנות והרגשתי שאני מתעוררת מתוך בועה.
פתאום הבנתי שאני נמצאת בתוך מערכת יחסים שבה רק אני מעניקה, יוזמת, טורחת, מניעה את הגלגל ללא הפסקה ומהצד השני אין שום נתינה ושום רצון לתת. החלטתי החלטה של "עכשיו או לעולם לא" ועשיתי זאת. אנחנו משפחה שמחה שאוהבת לחיות את החיים. אני ושני בני משתדלים להמשיך את הבילויים ביחד ללא שינוי. בני הבכור, יונתן משרת ביחידת קומנדו, בני הקטן, יאיר בכיתה י"א.
המשפחה המקורית שלי מורחבת ואוהבת. אנחנו חמישה אחים ביולוגיים ועוד שני אחים שאומצו על ידי ההורים שלי שלימדו אותנו לשאוף ולהשיג.
ורק בשביל הרזומה: שרתי בצבא כקשתית, נהנתי מכל רגע ולא רציתי להשתחרר. בכלל, לא רציתי אף פעם להשתחרר משום שלב בחיים שלי, תמיד אהבתי ונהנתי. גם כשכולם שמחו שהם מסיימים י"ב אני רציתי להמשיך להיות תלמידה. מייד אחרי הצבא נרשמתי ללימודים באוניברסיטה העברית. עברתי מחוג לחוג עד שבסוף החלטתי שאני אלמד לשם הכייף, משהו שיוסיף לי עניין וידע ולא משהו שאני מייעדת כמקצוע. בעיקר הרגשתי שהלחץ המשפחתי והחברתי ש"צריך ללכת לאוניברסיטה כדי לצאת עם מקצוע" הוא לחץ שגוי. אז למדתי שפות ואחרי הלימודים עזבתי את ירושלים והגעתי לתל אביב הגדולה.
התחלתי לעבוד בחברת הייטק שמנתה 13 איש, יצרתי תוך כדי זיהוי פוטנציאל מחלקת שירות עניפה וייחודית לתחום ומשם צמחתי ופרחתי. היום אני מנהלת את החטיבה העסקית באגף השירות של חברת ההייטק מלם תים – תאגיד ישראלי של חברות טכנולוגיות מידע שמעסיק יותר מ3000 עובדים – ועדיין נהנית מכל רגע בעבודה.
לפני המסע: חוששת או נרגשת?
נרגשת מאוד לפני המסע, הוא הגיע ממש בזמן הנכון. יצאתי למסע בלי "מטרה" פשוט נרשמתי כי זה נראה לי משהו מדליק וחוויתי. זו אני: פשוט יוצאת ובדיעבד מגלה שקיבלתי המון.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?
שמחה, אושר, חיוך מקצה לקצה. פעם ראשונה שנסעתי משוחררת לחלוטין מהכל ולא חשבתי על כלום מלבד על כך שאני נהנית. תמיד הפריעו לי מהעבודה, תמיד הילדים…הפעם הייתי כל כולי במסע ובהנאה ממנו.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע?
אין כזה
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
שמחת חיים, אופטימיות שלא נגמרת, יודעת לומר את הדברים הנכונים אם מישהי צריכה. אני כל כולי שם ויודעת להצחיק כשצריך
רגע במסע שלא תשכחי
כל רגע ורגע במסע מבחינתי הוא רגע שלא יישכח. זה היה ממש כמו ביצת הפתעה אבל עם יותר משלוש הפתעות.. לא שוכחת ערב אחד בחדר של הצוות שלנו. משהו שם היה חזק מאוד בלצחוק בקול לרקוד לשמוח ולהנות מכל הלב כולן יחד.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע
בכל מיני רגעים במסע יצא לי לשמוע ממשתתפות את אותן מילים: "את מיוחדת, את מעוררת השראה" הרגשתי שכולן רוצות להיות לידי ואיתי. אני חווה את זה המון בחיים אבל אף פעם לא התייחסתי לכך, אולי חשבתי שזה "לא באמת". המסע הזה עשה אצלי מהפך: סוף סוף הבנתי שאני מעניקה גם בלי להתכוון ומבחינתי זה השיא. סוף סוף אני גם מקבלת ולא רק נותנת.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ?
אותה אילת קטנה חמודה מצחיקה צוחקת מעניקה ומקבלת עם עוד כמה מסעות של מאגמה לפחות 5 🤣
טיפ קטן למי שעתידה לצאת?
- כל אחת חייבת לפחות מסע אחד כזה. אחרי שהיא תעשה את הראשון היא לא תרצה להפסיק
להגיע ללא ציפיות ולהיות פתוחה ונכונה כי אז הכל עובר בכייף ובשמחה
ולסיכום: משהו למאגמה?