ענבל בן נתן גבריאלי, התחילה כמשפטנית ועורכת דין והיום היא מרצה, מנטורית ומנחת קבוצות. למה כדאי להתקע איתה בג'יפ? מה היא לקחה לעצמה מהמסע? ובעיקר קראו את הרגע הבלתי נשכח שלה – רגע שכולו אדרנלין וקסם.
מגלה בת כמה את? 48
מאיפה? בשנים האחרונות גרה במושב גינתון שנמצא עשר דקות משוהם שם מתגוררים הורי ואחותי ומשפחתה. נולדתי בעכו ומאחר והורי היו אנשי צבא נדדנו די הרבה בין ערים ובתים וגרנו גם בקריית מוצקין, רמת השרון ולוד.
משפחה לא בוחרים? אני נשואה כבר 13 שנים לצחי בעלי המקסים ויש לנו 2 ילדים. הראל בן 6 ונועה בת שנתיים וחצי. אני בת בכורה במשפחה שלי ויש לי אחות שצעירה ממני בשנתיים וזוג אחים תאומים שצעירים ממני ב14 שנים. לשמחתי הורי חיים ובריאים ואנחנו משפחה מאוד מגובשת ואוהבת.
ורק בשביל הרזומה: אני מרצה, מנטורית ומנחת קבוצות שעובדת בעיקר עם נשים. אני משלבת כלים מעולם האימון, תורת הנפש היהודית, חשיבה הכרתית (ימימה) ובודהיזם (כולל תרגול מדיטציה ומיינדפולנס). בעברי היו לי 2 גלגולים תעסוקתיים נוספים:
התחלתי את דרכי בלימודי משפטים ומנהל עסקים, סיימתי התמחות והוצאתי תעודת עורכת דין אך הבנתי שזה לא הייעוד שלי.
לאחר טיול ארוך במזרח למדתי נטורופטיה, טיפלתי זמן מה באנשים ושוב הבנתי שגם זה איננו הייעוד שלי.
משם הגעתי ללימודי אימון והבנתי: שם השליחות שלי.
סייעתי להקים בית ספר לאימון שבו הכשרתי מאמנים במשך ארבע שנים במקביל לעבודה פרטנית כמאמנת, מדריכה למאמנים ומנחת קבוצות. בהמשך חברתי לשני שותפים ויחד הקמנו ויישמנו תוכנית להכשרה ופיתוח אישי למדריכים בכפרי נוער.
לפני המסע: מאוד התרגשתי. בעיקר כי הייתי זקוקה לחופש וזמן שלי עם עצמי. יצאתי למסע בזכות בעלי שלכבוד יום הנישואין שלנו העניק לי את המתנה הזו. כמובן שהוא התייעץ איתי לפני ההרשמה כי הוא ידע שאני זקוקה לחופש ולחוויה מעצימה ומעוררת וגם נשאר לטפל בילדים ולעבוד במקביל. מאוד שמחתי שאני עומדת לקחת חלק במסע שיעניק לי חופש וזמן לעצמי וגם ישלב טיול בנופים האהובים עלי של המדבר.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? את הכרית שלי, אני תמיד לוקחת איתה.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? ספר, לא היה לי זמן לקרוא.
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? בזכות שני דברים: זורמת עם חוש הומור.
רגע במסע שלא תשכחי: בערב של היום השלישי נסענו בג'יפ על גבי חולות ואבנים קטנות, והיה צריך לתת כל הזמן גז ולא לעצור, אחרת הרכב היה נתקע. אופירה מהצוות נהגה ברכב, נעמי ישבה לצידה ומיטל ואני ישבנו במושב האחורי. כנראה בגלל הלחץ או הפחד בעודנו צועקות לנהגת "לתת גז" בכל פעם שהאטה, התחלנו כולנו לצחוק. צחוק משחרר שהגיע מהבטן ולא מהראש. ובזמן שאנחנו צוחקות אני רואה לפתע מצד ימין שהירח מתחיל לזרוח בצבע צהוב מעל ההרים. זה היה מראה יפהפה אך מאחר ולא רציתי להסיט את תשומת ליבה של אופירה הנהגת מהנהיגה המסובכת באותו רגע, רק הנחתי יד על מיטל ולחשתי לה שתסתכל לכיוון הירח. רק אחרי שיצאנו מהנהיגה בחולות ונרגענו מהצחוק, הצבעתי על הירח וכולן הסתכלו והתפעלו.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: למצוא את הזמן במשך היום או השבוע לעשות לי מדבר (את הזמן השקט והנקי לעצמי), גם כשאני לא במדבר עצמו.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ? עושה את מה שאני אוהבת ויוצאת למסעות נשים של מאגמה, אולי אפילו משתלבת בצוות של מאגמה.
טיפ קטן למי שעתידה לצאת? לצאת, להתמסר וליהנות.
ולסיכום: משהו למאגמה? תודה גדולה למאגמה, תודה לכל מי שתכנן את המסע ושם לב לכל פרט ופרט, תודה לכל מי שעסק באיוש ובציוות, זכיתי לצוות של נשים מדהים בג'יפ שלנו ולמסע של נשים מיוחדות ומקסימות אחת אחת. תודה לצוות המנהלה שכלל את מיכל, אתי, אורית ודור שליוו ,דאגו, פינקו, הרקידו ושימחו אותנו כל הזמן. ותודה גדולה לצוות מאגמה המדהים – לצורי הנהג המקסים והמסור, לסימה הרופאה המחייכת שדאגה לכולנו ונתנה תמיד תחושה טובה. לסמדר המלווה שכבר בשלב הטלפון המקדים נתנה הרגשה טובה ובמשך המסע דאגה לכל אחת מאיתנו באופן אישי ולחיבור של כל אחת לצוות שלה ולכל שאר הנשים במסע. ואחרונה חביבה תודה גדולה לעמית המדריכה שהנהיגה את המסע הזה בצורה מקצועית ומאוד אנושית, העניקה לנו בנדיבות מהידע העצום שלה, הכילה את כולנו ברגישות ובהומור, נתנה לנו הרגשה שיש על מי לסמוך ויחד עם כל צוות מאגמה העניקה לנו חוויה של מסע משמעותי.