איריס יניב במסע לדרך המשי
איריס יניב היא דוקטור לחינוך, מרצה ומנחת קבוצות, יועצת זוגית ומאמנת אישית ואם כל זה לא מספיק אז היא גם רב חילונית, אבל רק במסע היא למדה להרדם באוהל…
מגלה בת כמה את?
בשמחה ובלי בעיה – אני בת 52 ואוהבת את עצמי היום יותר מאשר כשהייתי צעירה.
מאיפה?
נולדתי וגדלתי בנשר, אבל למדתי ב"ריאלי" בחיפה. אחרי הצבא הייתי ירושלמית 14 שנים, חזרתי לנשר ומאז אני גרה כאן. ירושלים היא עיר יפה, אבל היה לי קשה לחיות בה. חיפשתי עיר "פשוטה" והכי קל היה לחזור לעיר הולדתי, מה עוד שחלק מבני משפחתי גרים כאן או בסביבה, והיה לי חשוב להיות קרובה אליהם.
משפחה לא בוחרים?
שני הורי הם ניצולי שואה מרומניה. עניין זה השפיע עלי מאוד, לאו דווקא במובנים הרגילים של דור שני, אלא בכיוונים קצת אחרים. ראשית, הכרת תודה ושמחת חיים: לא לקחת שום דבר כמובן מאליו – אוכל, בריאות, משפחה. לשמוח בכל אלו, כי הם עלולים לא להיות. דבר שני – חשיבה ביקורתית. הלקח של השואה, מבחינתי, הוא שאנחנו תמיד צריכים לשאול שאלות ולהטיל ספק, לא לקבל דברים כמובן מאליו, לא לעשות דברים כי "כולם עושים", לא ללכת עם העדר. בתעודת הזהות אני רשומה כגרושה, אבל אני חיה בזוגיות כבר 16 שנים וטוב לי. אין לי ילדים, מתוך בחירה.
ורק בשביל הרזומה:
אני רב חילונית-הומניסטית. הוסמכתי לרבנות במכון "תמורה" בירושלים לאחר לימודים של ארבע שנים. בשבילי, היהדות היא תרבות, ואני בוחרת להיות בה בעלת בית, ולא אורחת. הדת, מבחינתי, היא חלק מהתרבות היהודית, ואיני מזהה את היהדות רק עם דת. איני אנטי דתיים ולא אנטי דת ולכן בחרתי לצאת עם מאגמה למסעות המשותפים לדתיות וחילוניות. חוץ מזה, אני ד"ר לחינוך ויש לי גם תואר שני בתנ"ך. אני מרצה ומנחת קבוצות, יועצת זוגית ומאמנת אישית.
לפני המסע – חוששת או נרגשת?
יצאתי למסע הראשון בהתרגשות גדולה אבל גם עם חששות. יצאתי כי רציתי ללמוד על עצמי – איך אני מתפקדת בקבוצה (ועוד רק של נשים)? החששות היו בעיקר סביב איך הקבוצה (שרובה היו נשים מסורתיות) תקבל את היותי רב חילונית-הומניסטית? למסע השני יצאתי כי רציתי עוד מאותה חוויה נהדרת שהייתה לי במסע הראשון.
מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?
את יכולת ההקשבה וההכלה שלי. זה היה הכי חשוב.
מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע?
חששות ופחדים.
נרדמת באוהל?
ממש לא. במסע הראשון לא הצלחתי בכלל להירדם באוהל. בלילה השני למסע היה לי קר מאוד ונכנסתי למצב של היפותרמיה, אבל זכיתי לטיפול נפלא והתאוששתי. במסע השני כבר התכוננתי לכך מראש, וזה כמובן עזר.
מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?
כי אני יודעת להקשיב ולהכיל ובאמת מתעניינת בבני אדם אחרים.
רגע במסע שלא תשכחי:
יש הרבה כאלה.
דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע:
לקחתי הרבה: למדתי על עצמי שאני יודעת ונהנית להיות קבוצה, (בעיקר קבוצת נשים) , למדתי את החוזקות שלי. התעצמתי.
איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
מתפתחת במה שאני עושה היום וממשיכה לטייל וליהנות.
טיפ קטן למי שעתידה לצאת?
לעשות תיאום ציפיות עם החברות בג'יפ לפני המסע. להיות סבלנית ומכילה.
ולסיכום – משהו למאגמה?
מאגמה הפכה להיות עבורי סוג של קהילה, ואני לא בן אדם קהילתי, אז זו בעיני המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לתת.