מאגמה צ'אלנג' - מסע שטח נשי

לילך גלינסקי היא מנהלת שיווק, מטפלת בטרילותרפיה, מתנדבת בעמותת "אחת מתשע" – וגם מאמינה גדולה בקלילות, בפלייליסט טוב ובמסע ללא איפור. היא יצאה לשני מסעות מאגמה צ'אלנג' וחזרה עם חברות לחיים, זכרונות מהסהרה ותובנות שמדברות לכולנו. הנה התשובות שלה. והן מלאות השראה.

מגלה בת כמה את? ברור! בגאווה גדולה: בת 54

מאיפה? גדלתי והתחנכתי בירושלים, הדרכתי בצופים ולאחר מכן הייתי מדריכת נוער בגדנ"ע. היום אני גרה בבית שמש.

משפחה לא בוחרים? אני אלמנה, אמא לשלושה ילדים בוגרים ומקסימים, סבתא לנכד מתוק וכבר שבע שנים נהנית מזוגיות של אושר ואהבה עם ניר.

ורק בשביל הרזומה: אני עובדת בחברה גלובלית כמנהלת תקשורת שיווקית. מאוד נהנית מהעשייה, בעיקר בתחום של הפקות אירועים וכנסים – עבודה עם אנשים שהיא האהבה הכי גדולה שלי. לפני חמש שנים למדתי טרילותרפיה (שיטת טיפול של ניסים אמון), התחברתי מאוד לשיטה ואני חלק מהצוות שמלווה תלמידי טרילותרפיה. לפני שנתיים וחצי חליתי בסרטן השד, עברתי את הטיפולים במשך כמעט שנתיים והיום אני מתנדבת בעמותת "אחת מתשע" ומלווה נשים במסע שלהן להחלמה, עם סיפוק אדיר והמון אהבה.

לפני המסע: חוששת או נרגשת? יצאתי לשני מסעות עם מאגמה. הראשון, "מאגמה IL " בתקופת הקורונה, אליו יצאתי עם חברה טובה והמסע הזה הגיע בדיוק בזמן: יצאנו למסע של חמישה ימים לנגב ולערבה. היה מושלם, יכולתי ליהנות מחברת נשים מדהימות בתקופה שבה עודדו לשמור מרחק ובידוד, יכולתי פשוט לרקוד באמצע המדבר ולעוף על החיים. חוויות שחווים רק עם מאגמה. במסע השני יצאתי למרוקו עם שלוש חברות טובות, למרוקו היה לי ברור שאני נוסעת רק עם מאגמה, וחוויתי חלום במלוא מובן המילה.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? פלייליסט מושלם לכל סיטואציה! והכי חשוב: קיבלתי במתנה מהמסע במאגמה IL חבורה של שבע נשים מדהימות שהפכו לחברות לחיים.

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? איפור :) מי צריך? עם מאגמה הרגשתי הכי טבעי והכי יפה בעולם

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? הומור, קלילות והרבה פינוקים בין הארוחות.

רגע במסע שלא תשכחי: זו בחירה קשה כי באמת שיש אין סוף רגעים. אחד הרגעים המיוחדים היה העלייה לדיונה בסהרה ותצפית מטורפת מול השקיעה, אין ספק שזה רגע שנצרב בלב.

משהו שלקחת לחיים מהמסע – ליהנות מכאן ועכשיו, לאפשר לאחרים לקחת את המושכות, לסמוך על אנשים, לפרוץ גבולות ולא להישאר מקובעות.

איפה את רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים ? מטפלת בטרילותרפיה, מלווה מסעות של מאגמה באהבה גדולה, ומטיילת בעולם עם בן הזוג שלי והמשפחה.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? תאפשרי לעצמך לשחרר, להכיר נשים מדהימות, להיות ספונטנית וליהנות מההפתעות שבדרך ולאורך המסע

ולסיכום: משהו למאגמה? מאגמה זו קהילה. במאגמה חושבים על הפרטים הקטנים שהופכים את המסע לכל כך מיוחד ומרגש. זה לא עוד טיול מאורגן, זה מסע. מסע שנצרב בזיכרון והופך לחוויה בלתי נשכחת. מסעות עם מאגמה זה ממכר

מה קורה כשמורה מתאהבת בטכנולוגיה, מחליפה כיוון, נתקעת בג'יפ שוצף מים – ויוצאת ממנו עם חיוך עד הגג? שירן סמט, בת קיבוץ זיקים, שילבה בחיים שלה ים, חינוך, סייבר ואהבה לקהילה ולמשפחה. היא יצאה למסע בפיליפינים אחרי שנתיים סוערות – עם לב פתוח ופלייליסט מעולה – וחזרה עם תובנות על תיוגים, עומק, וחולצות לבנות לשבת. בואו להכיר אותה.

הנה הסיפור שלה. והוא כולו השראה.

מגלה בת כמה את? 38

מאיפה? נולדתי וגדלתי בקיבוץ זיקים. למעט כמה שנים של לימודים אני גרה כאן כל חיי

משפחה לא בוחרים? אני נשואה לדור ויש לנו 3 ילדים מתוקים. ההורים שלי הגיעו לארץ מארגנטינה בגיל 17, לבדם, הצטרפו לגרעין של התנועה ובחרו את ביתם ליד הים. היום, הם וגם סבתי גרים לידי בקיבוץ.

סתם בשביל הרזומה: אני אשת משפחה שמאמינה, יוזמת ומעורבת בחיי הקהילה שלי. במשך עשור הייתי מורה ומחנכת ביסודי. אחרי הקורונה התאהבתי בכלים דיגיטליים ובנושא התקשוב ולמדתי פיתוח הדרכה בארגונים. התמודדתי עם האתגר של שינוי מקצועי ובשלוש שנים האחרונות עבדתי בNESS טכנולוגיות כמטמיעת מערכות מידע בפרוייקט של בתי חולים ממשלתיים. בימים אלו אני מתחילה עבודה שציפיתי לה מאוד ומשלבת את שתי האהבות שלי – חינוך וטכנולוגיה – כמנהלת תוכנית במרכז לחינוך סייבר לחטיבות ביניים ותיכונים. עבודה מול מורים ורשויות מצד אחד ומול ארגונים גדולים כמו גוגל וצה"ל מצד שני.

לפני המסע: חוששת או נרגשת?

האמת שיותר התרגשתי מאשר חששתי, יצאתי למסע אחרי יותר משנתיים לא פשוטות של פינוי, חזרה הביתה והתמודדות כמשפחה של מילואמניק לאורך התקופה. יצאתי בתחושה שאין לי שום אחריות על הכתפיים ובאתי משוחררת ופתוחה מאוד עם המון רצון להכיר, לראות, לחוות ופשוט להרגיש. רצון להתמודד עם מה שיבוא, לזרום ולחבק אותו באהבה.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? מעיל גשם טוב, שלא תמיד עזר

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? משקפי שמש

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? הפלייליסט שלי

רגע במסע שלא תשכחי: הרגע שבו הג'יפ שהייתי בו נתקע בנהר. בשלב מסוים נפתחה הדלת האחורית ע"י אחת הבנות וכל הג'יפ התמלא מים. הייתי צריכה לצאת מהחלון ולעזור להן לצאת מהמים תוך כדי כך שפשוט לא הצלחתי להפסיק לצחוק.

דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: כמה חשוב להכיר לעומק ולא למהר ולתת לאנשים תויות. לא פעם במסע הופתעתי לטובה מהמשתתפות וזה לימד אותי שהיכרות דורשת זמן.

איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ? עובדת בעבודה שאני קמה אליה עם חיוך ועם תחושת משמעות. . בנוסף, אני רוצה להמשיך לפתח את עצמי מבחינת ידע ומיומנויות של החיים ולצלוח עוד אתגרים.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? לבוא בראש פתוח לגמרי ולזרום זה שם המשחק.

ולסיכום: משהו למאגמה?

מאוד אהבתי את הירידה לפרטים הקטנים בתכנון. הפתיע אותי כמה הכנות עשיתן כדי שדברים יצאו לפועל בצורה חלקה. לדוגמה לחלק כרטיסי טיסה, צ'ופרים, דפים, חולצות לבנות לשבת, קלפים ועוד ועוד….בגלל שלא ציפיתי לזה היה לי כיף כל פעם מחדש לגלות שחשבתן על הכל עד הפרט האחרון. זה אפשר לי להנות עד הסוף בלי חשש.

מה הסיכוי להיתקל באישה שמובילה פרויקטים גלובליים בהייטק – ובו בזמן יודעת להפוך טקס שמאני עם תרנגולות לחוויה משנה חיים? הכירו את אפרת טלר : אישה אחת, קהילה אחת, שלושה ילדים, מיליון חיוכים – ויכולת נדירה להפוך כל ג'יפ לחגיגה. רוצות לדעת מה קורה כשאישה עצמאית מחליטה פשוט… לשחרר? הנה הסיפור שלה. והוא כולו השראה.

מגלה בת כמה את? בטח שמגלה – כל שנה זו עוד שנה של ניסיון חיים. אני בת 56

מאיפה? נולדתי בחיפה על הכרמל היפה, בצבא שירתי כמורה חיילת – מדריכת של"ח באשדוד ואשקלון (היה שירות נפלא). אח"כ עברתי למרכז, למדתי בבר אילן תואר ראשון וב23 שנים האחרונות אני גרה בעיר מודיעין המושלמת!.

משפחה לא בוחרים? בעלי ואני באים מבתים ציונים דתיים (כיפה סרוגה) אבל אנחנו לא מנהלים אורח חיים דתי. עם זאת, החינוך ליהדות והכרת המסורת – חשובים לנו מאוד.

כשעברנו למודיעין הצטרפנו לקהילת יח"ד המדהימה – קהילה של דתיים וחילוניים. הילדים של כולנו למדו יחד וגם היום כשהם בני 19, 26 ו- 28, נפשם ונפשנו קשורה לקהילה הזו המונה היום כאלף משפחות ומהווה מודל למאות קהילות כאלו בארץ. הבן הגדול שלנו הוא בחור עם צרכים מיוחדים, ובתוך הקמפוס של יח"ד הוקם גם בית ספר "גוונים" לחינוך מיוחד – שם הוא למד ובשנים האחרונות הוא עובד בקמפוס.

ורק בשביל הרזומה: אני עובדת ב HP Indigo שבפארק המדע ברחובות כבר 14 שנים, וכיום אני מנהלת קבוצת פרוייקטים של ארגון התפעול. בנוסף, הקמתי קהילת עובדים שיש להם בן משפחה עם מוגבלות כלשהי וכיו"ר הקהילה אני מובילה את הארגון בתחום הזה ומייצגת את HP בקהילת ההייטק הישראלית בנושאי שילוב בעלי צרכים מיוחדים.

לפני המסע: חוששת או נרגשת?

חששתי מאוד מהמסגרת של המסע כי אני בן אדם מאוד עצמאי, שמטייל המון והדרכתי בעצמי טיולים פה ושם, אבל שחררתי את זה ונתתי לצוות המדהים של מאגמה להוביל אותי. הן עשו את זה ביג טיים

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע?

התבוננות עצמית. לצאת למסע, כשאף אחת לא מכירה אותך – זה מאוד משחרר, כי את באה כמו שאת. בלי לענות על שום ציפייה. כיף גדול לשם שינוי לא להיות בת של, אמא של, עובדת של, וכו'..

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? חולצות שאינן חולצות מאגמה מיותררר וכבד.

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? כיף איתי, חוויה ממש, ממליצה לכן! אני כל הזמן צוחקת! אני טוענת תמיד שיש כל כך הרבה קשיים ואתגרים בחיים, שאם לא נצחק – נבכה. אז בואו נצחק. וזה עובד. מנסיון!

רגע במסע שלא תשכחי הטקס השמאני עם התרנגולות בשבט הקאניבלים. זה בא לי בחלומות, בחיי. זה היה נורא ומדהים בו זמנית. מרתק ובלתי נתפס. אני מודה על ההזדמנות שהיתה לי לחוות את זה !

דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע צריך להמשיך להעז ולעשות פעם בתקופה משהו שעוד לא עשית.

איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ?

ביום יום שלי אני רוצה להמשיך לעשות דברים שמעניינים אותי, בעבודה ובתחביבים.

אני רוצה שהמשפחה תהיה בריאה, רוצה שהילדים שלי יהיו מאושרים, ואני כמובן רוצה לגלות עוד ארצות – עוד לא הגעתי לדרום אמריקה, אלסקה, סקנדינביה, אוסטרליה וניו זילנד – אז אני רוצה להיות שם! אולי אפילו עם מאגמה, בקונסטלציה כזו או אחרת.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת?

צאי! אל תחשבי פעמיים! כי מקסימום – זה יהיה מוצלח!

ולסיכום: משהו למאגמה? קחו אותי כאשת צוות. לא תצטערו. מבטיחה לכן. חוויה ממש!

חגית וקנין, היא מנהלת תיכון ביום, מנטורית בלילה ודי־ג'יי בג'יפ כשצריך. היא מביאה איתה מסע חיים של חינוך, ניהול, נתינה ואהבה אינסופית למשפחה (כולל המאומצים) והמסע לפיליפינים סימן לה שבשבתון הזה לא נחים – עפים.

מגלה בת כמה את? 53

מאיפה? נולדתי באשקלון ומאז אני נהנית מחיי בעיר הזו, שגדלה ומתפתחת, לומדת בעצמי ומלמדת בני נוער לפתח חוסן אל מול האיום מדרום.

משפחה לא בוחרים? אני נשואה כבר 33 שנים למי שהיה החבר הראשון שלי כשהייתי בת 15 והוא בן 19… יש לנו שלושה ילדים מדהימים: בת 30 בשנת הלימודים השישית שלה בלימודי וטרינריה שהתחתנה בספטמבר האחרון עם נוי המקסים. בן אמצעי בן 27 , שתכף מסיים שנה א' בלימודי משפטים ובן אחרון, בן 21 שמשרת כלוחם במגלן. מלבדם יש גם עוד כמה ילדים " מאומצים" שמכוח האהבה הפכו לבני משפחה בביתנו. המשפחה היותר מורחבת שלי היא "קיבוץ גלויות" מטורף וסובב עולם: לוב, מרוקו, הודו , פולין, צ'כיה, רומניה, גיאורגיה, הולנד… כל אלה הופכים את ארוחות החג שלנו למגוונות וטעימות במיוחד.

ורק בשביל הרזומה: בשירותי הצבאי הייתי מורה חיילת בבית ספר יסודי בדימונה. באופן טבעי , המשכתי ללימודי הוראה והתחלתי ללמד באשקלון. אחרי 14 שנים בחינוך עשיתי תואר שני בפסיכולוגיה יישומית עם התמחות בייעוץ חינוכי והייתי יועצת חינוכית בחטיבת ביניים ובתיכון. לאחר מכן ניהלתי חטיבת ביניים ומשנת 2023 זכיתי לנהל את התיכון במועצה האזורית "חוף אשקלון" ולהיות עם תושבי העוטף בשנתם הקשה ביותר . השנה, אני מסיימת לימודי טיפול בשיטת NLP ומתנדבת בעמותת "רוח נשית " כמנטורית בתהליכי צמיחה לנשים שיצאו ממעגל האלימות .

לפני המסע: חוששת או נרגשת? יצאתי למסע בפיליפינים כי במשך שנים חלמתי על זה והשנה יצאתי לשבתון והדבר התאפשר לי. יצאתי עם חששות אבל בהתרגשות גדולה.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? לב פתוח, מיומנויות של הקשבה וכנפיים לעוף על עצמי…אהה וגם נעליים נוחות. ( חשוב !)

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? הרבה בגדים ובעיקר: בגד "ליציאה"…

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? קודם כל, כי תמיד יש לי משהו טעים בתיק. חוץ מזה, כי אני הדי ג'יי בכל נסיעה ותוך כדי תקלוט אני גם מצלמת, מביימת, ומקריינת… יצאו לנו סרטונים מעולים למזכרת. ועוד דבר: אני אוהבת לנהוג וכשהאחרות התעייפו אני התנדבתי.

רגע במסע שלא תשכחי: היינו אחרי טקס שמאני על פסגת הר. כל אחת תפסה לה פינה שקטה ואני הסתכלתי אל האופק, הרמתי עיניים לשמיים שהיו במרחק נגיעה, התפללתי בדמעות וביקשתי תשובה לשאלה…

דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: לא משנה בני כמה אנחנו, איפה גדלנו ומה אנחנו עושים בחיים. בסוף ובהתחלה – כולנו בני אדם, כולנו מבינים מהו חיוך וכולנו זקוקים לאהבה.

איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ? אחרי שני מסעות מאגמה נוספים ואולי מלווה חברתית במסע כזה.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? לא להתלבט, לצאת !

ולסיכום: משהו למאגמה? תודה גדולה על מסע מאורגן ומתוכנן בקפידה עד הפרט האחרון. תודה על בחירה איכותית של הצוות המוביל ובעיקר של משתתפות.

היידי פלביאן היא דוקטור לחינוך מיוחד, מרצה באקדמיה וחוקרת אבל היא בעיקר אישה שכל הזמן אוספת חוויות: היא חותרת בסאפ, רוקדת סלסה, בצ'אטה וקיזומבה, היא רוקדת על עמוד, היא סקיפרית שמפליגה עם בעלה לאורך חופים בארץ ובעולם ועוד לא דיברנו על הייחוס המשפחתי שלה… שאותו תגלו בתוך השאלון

מגלה בת כמה את? 59

מאיפה? נולדתי בארה"ב, עליתי לארץ בגיל שנה וקצת. עד גיל 26 גרתי בחיפה ואז עברנו לנס ציונה.

משפחה לא בוחרים? את בן זוגי לחיים, בעלי, הכרתי כבר בגיל 16. כיום יש לנו 3 ילדים וארבעה נכדים. משפחה "נורמלית" למדי ששמה לעצמה כמטרה לחוות את החיים כמה שיותר. אימי (ז"ל) נהגה לציין שעלינו לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד, וזה מוטיב חשוב עבורנו. אם בודקים את ההיסטוריה המשפחתית שלי, אז בן הדוד של סבא של אימי הוא לא אחר מאשר נפתלי הרץ אימבר, כך שציונות ושפה עברית תקינה הם ערכים חשובים במשפחה שבה גדלתי.

ורק בשביל הרזומה: מעשיי בחיים משלבים קריירה וחוויות: התואר הרשמי שלי הוא ד"ר היידי פלביאן, אני מרצה ב"מכללה האקדמית אחוה" ומכשירה את דורות המורים לעתיד. מומחית בחינוך המיוחד ומאמינה גדולה בשילוב והכלה של ילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים. אני חוקרת ומפרסמת מאמרים וספרים בנושא ומשתתפת בכנסים במקומות שונים בעולם. את החוויות, אני אוספת בתחומים שונים. אני חותרת על סאפ ורוקדת על עמוד. עם בעלי אני רוקדת בצ'אטה, סלסה וקיזומבה. אנחנו משלבים שייט בארץ ולאורך חופי מדינות מעניינות בעולם (כן, שנינו סקיפרים) ובין לבין אני משתדלת לקרוא ולבלות כמה שיותר עם הנכדים והילדים.

לפני המסע: חוששת או נרגשת? היציאה למסע הראשון (כי יהיו עוד) עם מאגמה התחילה לגמרי במקרה, כשלקראת יום הולדתי ה 59 ראיתי פרסומת באינטרנט ובחרתי להעניק לעצמי מתנה. התרגשתי מאוד לפני המסע, במיוחד כי רציתי לחוות משהו חדש. ידעתי שמסע עם מאגמה יאפשר זאת, אך לא ידעתי מה יהיה. חיכיתי בהתרגשות להכיר נשים מופלאות שייקחו חלק במסע ושאני אהיה חלק מהמסע שלהן. כל ההתרגשות לא הייתה לשווא: הציפייה עזרה לי להיות עם לב פתוח לכל מה שיקרה. וזאת היתה חוויה מופלאה.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? הלב והראש הפתוחים, המזמנים חוויות והתנסויות היו הדברים הכי מוצלחים שלקחתי איתי. מבחינה מוחשית קונקרטית, הבאתי איתי תיק קטן שיכולתי לארוז בו דברים חשובים לאותו יום, ובמיוחד פנקס ועיפרון לרישום רעיונות, מחשבות ורגשות שעלו מידי פעם. זה היה רעיון מוצלח שלקחתי איתי ברגע האחרון.

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? איפור! לא צריך איפור! לא צריך להתחפש, לא צריך לכסות ולהסתיר שום דבר, לא צריך לשפר את המראה… פשוט להיות אני ועצמי. (כן אפשר להביא שפתון כדי להרגיש נחמד וש"השקעתי" בעצמי… אבל גם זה לא חובה)

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ?

הרבה מוזיקה, שירים, הומור על כל דבר שרואים בשטח. ובעיקר – אני אוהבת לשמוע מכל אחת על עצמה וללמוד דברים חדשים על כולן. בעקבות המסע שבו השתתפתי אני מוכנה גם לנהוג בשטח בתנאים מאתגרים במיוחד.

רגע במסע שלא תשכחי היו הרבה רגעים כאלה. אבל אני זוכרת במיוחד את רגעי השחרור שבהם הייתי תלויה באוויר אחרי קפיצת "טרזן": תחושה של שלווה ושחרור שאין לתאר. וגם, את רגעי נהיגת השטח בהם למדתי לנהוג בתנאים מאתגרים מבלי להילחץ, כי הייתה לי היכולת לבטוח בעצמי.

דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: שלווה פנימית וביטחון עצמי שלא היו בכזו עוצמה לפני המסע. הם אלה שמעודדים אותי להאמין בעצמי ומאפשרים לי להציב לעצמי מטרות משמעותיות בתחומי חיים שונים. גם כשהביטחון מתערער, אני מזכירה לעצמי את המסע האישי שעברתי ומצליחה להמשיך הלאה.

איפה את רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ? בפן האישי לאחר עוד מסעות עם מאגמה. אבל גם במקום טוב יותר עם עצמי, בעיקר בקריירה. בחיים האישיים – עם עוד הרבה חוויות אישיות, זוגיות ומשפחתיות.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? קודם כל- צאי! אל תהססי. תשאירי בבית את כל החששות וכל הסיבות של "אולי זה לא בשבילי", וצאי למסע של חייך. סעי בראש פתוח וזמני חוויות טובות- הן יגיעו.

ולסיכום: משהו למאגמה? תודה! תמשיכו למצוא מקומות מדהימים שיאפשרו לי ולנשים נוספות להנות יחד.

אפרת רבינוביץ היא פעילה חברתית נמרצת. היא הקימה את "עמותת אנגלמן" והיא מנהלת פרויקטים בעמותת "יוזמות עתיד" שמסייעת לנשים להתמודד עם אתגרים כלכלים ולהקים עסק עצמאי משלהן. אחרי שחזרה מהמסע באוגנדה – היא משתפת בשאלון האישי שלה ושימו לב בעיקר לשני הטיפים המיוחדים שהיא נותנת.

מגלה בת כמה את? בת 50

מאיפה? גרה בכפר סבא.

משפחה לא בוחרים? אני נשואה ואמא לשלוש בנות.

ורק בשביל הרזומה: בעברי אני רואת חשבון. הרבה שנים הייתי פעילה חברתית במספר פרויקטים ואף הקמתי בעצמי עמותה. בעקבות האבחון של ביתי רומי, הקמתי את "עמותת אנגלמן" שמסייעת למשפחות של ילדים עם "תסמונת אנגלמן" ובשש השנים האחרונות אני מנהלת פרויקטים בעמותת "יוזמות עתיד" שעוזרת לנשים שמתמודדות עם מורכבות כלכלית להקים ולפתח עסק עצמאי.

לפני המסע: חוששת או נרגשת? ההתרגשות שקדמה למסע הייתה חוויה בפני עצמה. אני לא זוכרת אירוע שכל כך התרגשתי ממנו ועוד למשך זמן כה רב. כל הפרפרים שהיו בבטן בחודשיים שלפני המסע גרמו לי להרגיש כמו ילדה לפני שהיא טסה בפעם הראשונה בחייה.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? ברגע האחרון הכנסתי למזוודה בובות שהבת הקטנה שלי כבר לא משחקת איתן. הצלחתי לתת את הבובות לילדים שפגשתי בדרך, בכפרים באוגנדה, וזו היתה חוויה משמעותית עבורי – לתת לילדה אחרת משהו שעד לפני רגע היה משמעותי לבת שלי.

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? חטיפים! עם כל הפינוקים שמאגמה דאגו לנו ועם כל הדברים השווים שהחברות שלי לג'יפ הביאו, החטיפים שאני הבאתי היו ממש מיותרים

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? אני אלופה במשחקי דרך. מבטיחה שלא יהיה משעמם.

רגע במסע שלא תשכחי לא פשוט לבחור רגע אחד כזה, אז אספר בקצרה על שני רגעים משמעותיים משני תחומים שונים. הרגע הראשון התרחש ביום הראשון למסע, כשקיבלנו הזדמנות לחוות טיול באופן קצת שונה. כל אחת יכלה לבחור אם ללכת לבד בקטע מסוים של המסלול וזה היה עבורי חלק מאוד משמעותי ומפתיע שאפשר לי לחוות את הטבע בצורה מפעימה! וברור שהייתה שם גם הפתעה…

הרגע השני, התרחש בערב שישי. ישבנו יחד, כל משתתפות המסע ושרנו שירים כחלק מקבלת שבת שקיימנו. בימים האלה, שבהם החטופים שלנו נמצאים בעזה יותר מ 400 ימים, הרבה שירים מקבלים משמעות אחרת. מצאתי את עצמי בתוך חוויה חזקה ומשמעותית שנגעה בי בצורה מרגשת ומחברת.

משהו שלקחת לחיים מהמסע היכולת להתחבר לנשים שונות ממני. לתת צ'אנס אמיתי, לראות אותן כמו שהן מבלי לשפוט ולהוקיר אותן על שהן במסע הזה.

איפה את רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים ? בחיים האישיים אני רוצה לראות את עצמי במקום דומה, רק עם היכולת לאפשר לעצמי לעשות עוד דברים מיוחדים ושונים. דברים שבהם אשים את עצמי בקדמת הבמה ורגעים בהם אוכל לצבור חוויות של כיף והנאה אך עם המון משמעות .

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? שני טיפים קטנים אך חשובים: אל תתמהמהי להירשם – החוויה מתחילה בשנייה שאת נרשמת. אז תאריכי את התקופה הזו. ואל תחששי להירשם לבד. דווקא האפשרות לבוא לבד תפתח לך אפשרויות לדברים חדשים ומרגשים.

ולסיכום: משהו למאגמה? תודה! אתן אלופות. הצלחתן לתת לי חוויה כל כך עוצמתית, שכוללת בתוכה גם מסע לא שיגרתי וגם חוויה חברתית נשית מיוחדת. אל תשנו כלום.

עירית להמן היא אמנית ומורה לחינוך מיוחד. בסטודיו שלה היא יוצרת פסיפס, מגלפת בעץ ומציירת בצבעי מים, אבל בעיקר, היא אישה שמביאה איתה עיניים טובות ומתמקדת תמיד ב"יש" וב"איך כן". את כל אלה היא הביאה איתה למסע בפיליפינים. מה עוד היא הביאה ומה הדבר הכי מיותר שהיא לקחה איתה? (רמז: את רובו היא החזירה לארץ). את כל אלה תמצאו בשאלון.

מגלה בת כמה את? 49

מאיפה? אני גרה ביקנעם עלית. עיר מקסימה השופעת בטבע ירוק ונחלים סביבה.

משפחה לא בוחרים? גדלתי בקריות. אנחנו שלוש אחיות ואני במקום טוב באמצע. נשואה באושר 19 שנים לאוהד ובורכנו בארבעה ילדים מדהימים. הגדולה מתגייסת אוטוטו והקטנצ'יק בן שמונה וחצי.

ורק בשביל הרזומה: אני מורה לחינוך מיוחד, מתמחה בלקויות למידה. במשך 17 שנים עבדתי במשרד החינוך ובשנים האחרונות אני מלמדת רק מהבית. אני אומנית ויש לי סטודיו שבו אני עושה פסיפס, מגלפת בעץ ומציירת בצבעי מים.

לפני המסע: חוששת או נרגשת? נרשמתי למסע במרוקו שהיה אמור לצאת באוקטובר. המלחמה פרצה וטרפה את כל הקלפים. אבל איך שראיתי שיוצא מסע לפיליפינים, נדלקתי ונרשמתי. התרגשתי מאוד לקראת המסע.

מה הדבר הכי מוצלח שלקחת איתך למסע? האמת? את עצמי. בחרתי להיות ב% 100 נוכחות בכאן ועכשיו. להתמסר לטבע, לנופים, להכיר חברות חדשות, להיחשף לסיפורי חיים נוספים. בחרתי לצאת למסע בלי חבילת גלישה לאינטרנט. להתנתק כדי להתחבר. שמחה על הבחירה שעשיתי, זה היה מעולה!

מה הדבר הכי מיותר שלקחת איתך למסע? מגבונים לחים 🤣. המון חבילות של מגבונים לחים. מרוב שהזהירו אותנו בעניין השירותים… חזרתי הביתה עם 3 מתוך 4 חבילות שהבאתי.

מה הדבר שבגללו כדאי להיתקע איתך בג'יפ? המוסיקה מצויינת והאנרגיות תמיד חיוביות. בכל מצב שנקלעים אליו אני בוחרת, במודע, לראות את הטוב, למצוא ולהנות מה"יש" ושלא יספרו לך אחרת, תמיד יש!

רגע במסע שלא תשכחי : היו הרבה כאלה וממש קשה לבחור אבל הנה אחד מהם: היה איזה רגע שהגענו למלון, שנייה לפני כניסת שבת. מוזיקה נעימה התנגנה ברקע וצוות המנהלה חיכה לנו עם חולצות מאגמה לבנות עטופות כמתנה לקראת שבת. כל אחת לקחה חולצה, מאחורי כל חולצה היתה מדבקה עם שם. היינו צריכות לתת את החולצה למשתתפת אחרת שהחולצה שייכת לה ולהגיד לה מילה טובה. הסתכלתי סביבי ולא ראיתי את המשתתפת שהייתי צריכה לתת לה את החולצה. חיפשתי בעיניים, ראיתי אותה יושבת הרחק מכולן, על הדשא, התקרבתי אליה – רגע של משבר – התישבתי לידה על הדשא, הקשבתי, הזכרתי לה איזו בחורה עוצמתית וחזקה היא, איך נתנה לי כח והשראה כשסיפרה לי כמה ימים קודם את הסיפור האישי שלה. התחבקנו, קמתי, הושטתי לה יד והצטרפנו יחד למעגל עם כולן.

דבר אחד שלקחת לחיים מהמסע: החיים יפים! יש סביבנו הרבה טוב! האושר לא נמצא בחומר הוא נמצא בתוכנו, באנשים שסביבנו, בכוחן של המילים הטובות. פגשנו בפיליפינים כל כך הרבה אנשים שחיים בעוני, ובפשטות והם מאושרים.

איפה היית רוצה לראות עצמך בעוד חמש שנים מהיום ?מטיילת בעולם, פוגשת אנשים חדשים מעניינים ומרתקים, מתנסה בדברים חדשים, מאתגרת את עצמי, אוהבת את החיים, מאושרת.

טיפ קטן למי שעתידה לצאת? לצאת למסע עם לב פתוח וסקרנות לגלות דברים חדשים. לשחרר שליטה, להנות מחופש אמיתי ולדעת שיש מי שמוביל אותי, אני עכשיו נחה.

ולסיכום: משהו למאגמה? תודה גדולה על תכנון וביצוע של מסע עם מחשבה על כל הפרטים הקטנים, על דיוק בהתאמת הצוותים, על פינוקים מפתיעים בדרך ועל התגמשות ויצירתיות כשמשהו לא בשליטתנו מפתיע ומשתבש.